|
|
|
|
|
|
במעגל נחוגה
ראיון עם ברק ירושלמי
מראיין: אבי לנגבהיים |
פורים לפני כשלוש שנים הייתה הפעם הראשונה בה פגשתי את ברק. המפגש היה מעט מוזר, כי אני הייתי מחופש להוביט והוא ללהטוטן בקרקס, אבל כבר אז הרגשתי מהדרך בה ברק נכנס לתוך דמות הלוליין שמדובר כאן בבחור שיש לו מה להגיד לעולם. מאוחר יותר יצאתי לסדנת "חיבור נכון לרצון", ובמהלך אותה השנה השתתפתי בטראנס יום העצמאות שברק הנחה בעמק בית שאן וזכיתי להכיר אותו מזווית שונה לגמרי מזו שהצלחתי לראות באותו הערב, אי שם בגלגול ההוא שהיינו שרויים בו. ברק לא סתם הנחה את הטראנס באותו יום העצמאות אלא עשה זאת במסגרת פרויקט שנה ב' שבו הוא התחייב להנחות ולהפיק מעגלי טראנס בטבע.
|
עוד לפני שניגשתי לראיון ידעתי שברק עבד תקופה לא מבוטלת בהיי טק עד שעזב, מתוך בחירה, והתחיל לעבוד כמורה לקפוארה לילדים. עובדה זו סקרנה אותי טרם הראיון ומאד עניין אותי לדעת מה גרם לו לבצע שינוי זה בחייו, ובכלל - מה גלגל אותו להיות מה ומי שהוא היום.
מהו החזון בפרויקט שלך?
החזון הוא עשיית מעגלי טראנס לשם עשיית שינוי בעולם, באנשים. הרעיון עלה לי עוד כאסיסטנט בסדנאות, ועבר מספר גלגולים של לעלות אותו ולבטל שוב ושוב ושוב. לא ידעתי
מהתחלה שזה יהיה פרויקט שנה ב' שלי. לא הייתי בטוח עד כמה הוא באמת מתאים לי.
האם לפני כן היתה לך יוזמה כלשהי לסביבה או עבור אנשים אחרים?
בעבר הייתי DJ במסיבות טראנס. אז היה לי חזון ליצור עם האנרגיה של המסיבות האלו שינוי בעולם ולהביא באמצעותו את השלום. בדיעבד גיליתי שמעורבים בתוך מסיבות אלו אנרגיות של סמים ומלחמה והבנתי שמשם כנראה לא יבוא השלום. אבל מה שכן - כבר שם היה את הרצון לשנות.
קפוארה גם אפשרה לי נגיעה בטראנס, וגם שם קיים אצלי המניע לעשות שינוי אצל אנשים. ההבדל המהותי כאן הוא שבקפוארה החזון הוא פשוט יותר, לא "שלום עולמי" אלא שלום פנימי אצל האדם בתוך מסגרת מעגל הקפוארה. כמו כן, החשיבה על החזון הייתה במונחים של בני אדם ולא מונחים אוטופיים כמו "אני ואתה נשנה את העולם". פשוט רציתי שהאדם הלוקח חלק במעגל הקפוארה יעבור שינוי וילמד לקבל את עצמו כמו שהוא דרך ריפוי גופני ונפשי.
איזה שינוי ניתן לעבור בתוך מעגל הקפוארה?
בקפוארה, מבחינה עקרונית, לא מדברים על שינוי, מאחר שבעולם הקפוארה בהרבה מקרים לא קיימת מודעות. לעומת זאת, המורה שלי הוא פסיכולוג, והוא כן מדבר על כך שמעגל הקפוארה מאפשר קבלה עצמית וחופש.
יש הבדל בין עבודה עם ילדים למבוגרים במעגל כזה?
כשאני עובד עם הילדים זה מאד ברור שהם הילדים ואני המבוגר, הם התלמידים ואני המורה על כל ההשלכות שיש לכך. כשאני עובד עם מבוגרים הגבול הזה הרבה פחות ברור. אני לא בהכרח יותר טוב מהם - אם זה בהנחיה, שירה, ריקוד וכדו'. זה שיעור קשה מאד בעבורי.
וכאן מתחילה הדילמה - אני לא יכול לאפשר לעצמי לעשות את מעגלי הטראנס מתוך אגו כי זה מיד מכשיל את המעגל. הנטייה בדרך כלל היא ללכת ישר לאגו. מעגל בו מצהירים מראש מה הוא בא לעשות בעולם ואז לאחר מכן לשייך את אותה הפעולה למעגל, לאנשים, או אלי זה לא נכון בעיני. אני מאמין שזה לא המעגל או האנשים שיוצרים אותו או אני שעושים את השינוי אלא זה איזה שהוא משהו שניתן לנו ורק עובר דרכינו ומאפשר יצירה של שינוי ותנועה בעולם.
איך לומדים לא להיות באגו אלא להיות צנועים?
זה תהליך ארוך וגדול שעברתי ואני עדיין עובר במעגלי טראנס, סשנים, סדנעות וכדומה. למשל - כשמישהו אחר לוקח את ההנהגה תוך כדי המעגל אני מרגיש שזה המקום שלי לשחרר ולאפשר לכל אדם לקחת את המנהיגות ולי בו זמנית לנהל. היו לי גם שיעורים כלל לא פשוטים על צניעות - פעם גנבו לי את הרכב תוך כדי המעגל, והרגשתי שזה איכשהו קשור לעניין. דווקא אחרי מעגלים היו קורים דברים לא נעימים שהעלו אצלי את השאלה האם בכלל כדאי להמשיך לעשות זאת.
מה שעולה לי עכשיו הוא שיש צורך ללמוד צניעות כי המעגל הוא מאד עוצמתי וחשוב לגשת לעוצמה הזו בצניעות.
מה בעצם ההבדל מבחינתך בין מעגלי טרנס מרחביים למעגלי קפוארה?
מעגלי הטראנס הרבה יותר קשים עבורי וזאת בגלל שאין טכניקה מדויקת שעל פיה אני עובד. אם היו טקס וריטואל קבועים זה היה מאפשר לי את העבודה ואת הכניסה לטראנס ולא להיות עסוק במה לעשות כל רגע וברצון לשלוט בנעשה. אבל מאידך, כשאין קונספט קבוע, צריך להיות כל הזמן בתשומת לב ולהתחבר לעצמי ולאינטואיציה שלי ופשוט אי אפשר להעלם בתוך הטקס. לפעמים מישהו צריך לדבר, ולפעמים זה בכלל מתאים לשיר, פשוט נותנים מקום למה שעולה. אני זוכר טראנס כזה שמישהו הרגיש צורך לשיר ומצאנו את עצמנו כולם יחד שרים. אני זוכר פעם שהיה מעגל של צחוק וזה מאד הבהיל אותי אבל הרגשתי שזאת האנרגיה שצריכה לצאת ואפשרתי את זה וזה היה מצוין. אם מנחה הטקס לא בתשומת לב לכך כל הטקס יכול להראות שונה לגמרי.
במעגלי הקפוארה יותר נוח לי לפעול כי יש כללים של מסגרת ברורה ידועה ונתונה. מצד שני אני אף פעם לא מכין מערכי שיעור כשאני מלמד, אני מרגיש שזה נועל אותי. הכי טוב לי ללמד בתוך מסגרת ברורה שיש בה הרבה גמישות.
מסגרת עוזרת לי לעשות סדר בעבודה. אבל מאידך אם יש יותר מדי חוקים אני הולך לאיבוד ועובד בצורה מכאנית. לעומת זאת עודף חופש יוצר אצלי בלבול.
|
קפוארה - ברק ירושלמי |
|
|
|
|
|
|
