בלוג- חודש תמוז
מאת דבורה בר אילן
מעשה שהיה ברבי מברס
וכל המסופר כאן התרחש לפני כמאתיים שנה ואין לו כל קשר לדמויות ומציאות בת-זמננו.
הרבי מברס (שבטעות מכונה הרבי מברסל) היה בעצם, רבה (כלומר אשה...) איך קרה זה הדבר?
לפני זמן רב מאוד היא הבינה שלמרות שיש לה ידע רב עד מאוד, לעולם לא תוכל להעניק שום ידע בתור אשה.
לכן התחפשה לגבר, הכל כולל הכל, כולל ביטול שדיה ושינוי אברי-מינה. היא היתה עושה זאת לפי רצונה,
כפי שידעה להפוך גם לנשר, אייל, או לסתם יונה.. היא עשתה זאת אחרי שילדיה שלה בגרו וגידולם לא עיכב בעדה
לצאת אל העולם..
ההתחלה הייתה פשוטה- רצתה היא ללמד תלמידים –חופש מהו.
ובעיקר הבינה שיש לדאוג ברצינות לאיזון בין גברים ונשים בעולם היהודי- לסיים את החומה המפרידה ביו
שני המינים שעל הכדור. לעזור לכולם להבין את האיכות הנשית השרויה בצל. איכות הרצון החופשית.
רצון אלוהים לאדם- היה חופשי וזכור -כולם שווים בפני האלוהים, נשים כגברים.
רצונך הטהור=רצוני (רצונו של הבורא).
הרב נהג לכנס את תלמידיו מדי יום שלישי ושישי במקווה טהרה, שם סיפר להם, כי בימים קדומים עד מאוד,
רחצו גברים ונשים יחדיו במקוואות ואף הביא להם סימוכין מארצות יפן הרחוקות ,שם מנהג זה נפוץ הוא עד
מאוד ואיש אינו רואה בו פגם.
הייתכן, שאלוהו? פעורי פה ומבוהלים עד מאוד.
בוודאי, ענה להם. צניעותנו- פנימית היא ולכן אינה יכולה להראות, ויהירותנו- גם בגד וטלית לא יכסוה.
התפלאו עד מאוד תלמידיו אך הסתקרנו והקשיבו לו.
צעדו השני (או השלישי, או הרביעי, מי סופר) היה לכנס תלמידים ותלמידות יחדיו באותו האולם, ישמור השם. גם על כך הורמו גבות רבות.
וכך לאט לאט הרחיב הרבי מברס את גבולות האני וגבולות אחריותו האישית של האדם וצמצם את עובי שכבת הבושה בין שני המינים השונים ואף הבושה
בהם עצמם והגיע לידי כך שלקחם יחדיו- בנים ובנות להתכנס אל הנחל לרחוץ... בבגדי-ים. אוי לאותה בושה.
אהבו תלמידיו את דרך תלמודו, אהבו להתרועע יחדיו, למדו אהבה מהי ולמדו להבחין בין פיתוי לאהבה. למדו כי עד שגבר לא יכבד אישה באמת,
עד שאישה לא תכיר בערכה, לא יהיה שלום בין אדם ואדמה ולא יהיה שלום בין בני האדם בכלל.
לאט לאט למדו מהי אהבה ומהו פיתוי וההבדל ביניהם, למדו להתנקות ממלבושי הפיתוי ולמלא ליבם באהבה ודרכם- ביושרה.
ותלמידיו- רווקים ורווקות המה, שמחים ושמחות. ריקודים עד אור הבוקר ולימודי רצון ואמונה ממלאים את יומם ולילם.
והגיע היום בו ציוום רבם לאמור:" קחו לכם בני- בנות -זוג ובנו לכם משפחות "
מדוע רבנו, שאלו התלמידים? כה טוב לנו כך, לפעמים אנו עם אישה זו ולפעמים עם אחרת, לפעמים עם גבר זה ולפעמים עם אחר, מה רע בכך?
ויאמר הרב(ה)- זוגיות שיעור גדול באהבה הוא, ואין להמלט מפניו. לכל ציפור יש ציפ ולכל סוס יש סוסית ולכן יש ללמוד זוגיות מקודשת ומיניות מקדשת.
זוהי התנסות חשובה כאן על הכדור ויש לעבור אותו. כמו כן יש לכך חלק משמעותי בריפויה של אמא-אדמה.
כך אמר(ה). הקשיבו לו תלמידיו רוב קשב והבינו את חכמת הדברים. הכריזו על תחרות זוגיות, ביקשן בשדכנים, ביקשו בשדכניות ולבסוף הגיעו
זיווגים מבורכים, הגיעו השמחות- חתונות הומות בהמוני חוגגים ורוקדות.
ואם בזוגיות עסקנן, הרי שגם ילדים לא איחרו להגיע ומכאן- הצורך בקורת-גג מכובדת ומכבדת.
חשב הרב(ה) על פיתרון- אעשה מקום, מין גן-עדן שכזה ובו יגורו להם יחדיו משפחות, זוגות ורווקים, שם נהיה קהילה לומדת ומלמדת,
קהילת רצון אהבה ואמונה. קהילה שתמשוך אליה רבים שיעמדו בשעריה וירצו ללמוד את לימודי הרצון, לימודי האהבה המרפאה. לימודי החיבור בין גבר לאישה.
כיתת הרב(ה) את רגליו בכל רחבי פלך קרקוב, בכל רחבי פלך וורשה, בכל רחבי אוקראינה ועד אומן הגיע. ליטא ולטביה- בכולם היה. מקומות
רבים מצא אך באף אחד לא הסתייע הדבר לרכוש את הקרקע. כל מקום ומום בו.
באחד- רבים הרשעים, בשני- יקרה האדמה עד מאוד. השלישי שומם ומיותם, ריח של מוות בו. ברביעי- אורתודוקסיות לשמה ,
שלא מאפשרת לשום חופש להכנס ולהיות לידה. חלפו הימים והרב כמעט והרים ידים- השם אינו רוצה.
והנה הגיע למקום נאה, שמקורות מים בו, למרות שהטמפרטורות צונחות בו ל-40 מעלות מתחת ל0. אך נראה כי טוב הוא. ביקש מבעל
האחוזה כי יכין את חוזה המכירה, הביא את עורך –דינו ושישו ושמחה גילה ודיצה.
וכשכמעט חתמו על הניירות, הודיע לו עורך-דינו, כי הנייר מלא שקרים, כזב ורמיה.
עזב הרב את העיסקה בכאב גדול וגמר בליבו- לא עוד. בא אל תלמידיו ואמר להם- פוצו, התפזרו בארץ, איש לנחלתו כי ימצא, הביאו עמכם
את בירכת השם לאמור- "הייה חופשי בחייך ושמח בחלקך. הייה חופשי עמך ועם הבריות שסביבך ואהבת לרעך כמוך."
וכך נפוצו תלמידיו לכל עבר, מי בשמחה, מי בתהיה ומי בסירוב מוחלט לעזוב את חלום גן העדן.
ורבים מתלמידיו התיישבו בארץ מעיינות-רבים, שם התפרשו על פני ישובים הקרובים זה לזה, יצרו קהילה מרחבית, בין –ישובית
ושמחו למסור את מסורת הרב לרבים סביבם. חלקם אף ניסו לרכוש קרקע בעיירות בהם חיו.
והשמועה נפוצה- כי בקהילה זו מיתיר הרב לזכרים ונקבות להתפלל יחדיו ואף- שומו שמים- לרחוץ יחדיו בנהר.- נזעקו השכנים זה אל זה ויאמרו-
"עלינו להחרים את כת רבנו מברס, להחרים ולהרחיק מתוכנו תועבה זו. לא ייתכן הדבר כי בנים ובנות, זכרים ונקבות, ירחצו יחדיו בנהר או במקווה
או יתפללו יחדיו ללא מחיצה. מוקצים ייהיו. חלילה יהיה כך הדבר במחוזותינו." וכך שוב החלו תלמידיו לנדוד לקהילות שונות ומשונות, קהילות
שמרניות פחות ומטפחות יושרה וכבוד לאימא אדמה.
חלקן פנו לקהילה שחרתה על דגלה-" יהדות פלורליסטית" .
קהילה אחרת טענה שהיא" פלורליסטית אקולוגית- הוליסטית"
אחרת טענה שהיא פתוחה לכל בכל. וכהנה וכהנה.
חלק מן התלמידים חזרו לקהילת המקור של הוריהם.- אולי יוכלו לחולל בה שינוי. להפוך אותה לשמרנית פחות, להחזירה לימיה הראשונים
שהיו ימים של פתיחות ומחשבה מקורית. וחלקם- נשארו בארץ מעינות מים מתוך תקווה שמשהו ישתנה, והארץ שכה יפה היא- תצמיח אנשים פתוחים כמים.
אך תלאותיהם רק החלו.
הללו שהגיעו ל"יהדות הפלורליסטית", שמחו עד מאוד. הכל צלח בעדם. הבתים, הפרנסה, החברויות החדשות. נטעו יתד, בנו, זרעו ושתלו.
הקימו את בתיהם ואת גינות החמד שלהם והזמינו את חבריהם הרבים מן ישיבת הרב מברס לחגוג עימם.
ראו חבריהם כי טוב וביקשו גם הם להתקבל ל"קהילה היהודית הפלורליסטית".
הגיעה אישה עם בתה הקטנה. אשה מופלאה ונהדרה, מחנכת דגולה. ביקשה להתיישב ליד חבריה בקהילה הפלורליסטית אשר בליטא.
ישבה המחנכת 6 חודשים תמימים כשבבטנה רגשות מוזרים- מדוע אנשים לא מזמינים אותי לביתם כנהוג במקומות אלו? מדוע שלום אינם אומרים לי?
ולאט לאט הרחשים הסמויים נהפכו לקולות, קולות רעשניים-
"היא מהכת של הרבי מברס"
"היא מזמינה גברים לביתה"
"היא תגנוב לנו את הגברים"
"היא תגנוב את נפשות ילדינו""
"בפסח ראינו צבע אדמדם במצות שלה"
כת, כת, כת, כת. Cut.
הצביעו הצבעה ונפנפוה מהקהילה. התביישו חבריה בקהילתם.
בקהילה ה"פלורל-אקולוגית הוליסטית", אליה התקבלו זוגות מספר, ניסו חברים נוספים להתקבל. בפתח קיבלו את ההודעה הבאה-
מוזמנים אתם עד מאוד אבל דעו לכם כי:
אצלנו לא מעשנים, לא רואים טלויזיה, אסור שילדים יהיו בצהרונים כי הדבר מרחיק עד מאוד את הילדים מהוריהם. אסור להורים להוועץ בשום רב
או רבנית מחוץ ליועצים שאנו נאמר לכם. אסור,אסור, אסור...
כה קשים היו הייסורים ,שהמבקשים לבוא בשערי קהילה זו נמצאו מתנדנדים
בפתח מבלי לדעת אם להכנס או לברוח מהר, לפני שיהיה מאוחר מדי.
והתעוררו גם מצוקות פנימיות, בתוך המשפחות, משפחות הקהילה.
במשפחה בה בני הזוג חזרו לקהילת הוריהם, החל האיש, שהיה מאוד קשור להוריו, להתנהג באופן משונה. התרחק מקהילת ברס, האריך
פאותיו והחמיר בלבושו ובמנהגיו הדתיים, חלילה שלא ירננו עליו בביתו כי שונה הוא.
אלימותו כלפי אשתו וכלפי חיבורה אל ברס וחבריה ובעיקר חיבורה אל הרב(ה),
(היא היתה היחידה שידעה את סודו של הרב), גברו והלכו.
הגדיל עשות כשכל ארוחה בחברת חבריה הישנים היה מחרים או נרדם בכניסתו לחדר. או פשוט ,סירב להצטרף.
וקרה המקרה הנורא והם מתגלגלים בכרכרה לארוחה אצל חברים וותיקים, מצא הנ"ל סיבה לזעום על אשתו שאמרה לו כי הרב הזמינם
לארוחה אך לא המארחים עצמם ובזעמו כי רב ,עצר את הכרכרה בכח רב (כשאשתו מחזיקה את המושכות) וגרם לה לעזוב את הכרכרה
ולחזור ברגל, כועסת ובוכיה, לביתם הכאוב.
הגישה האשה תלונה לרשויות על אלימות בעלה. הודיע הגבר כי אשתו אינה כשירה לגידול ילדים כי היא שייכת לקהילת ברס והוא מבקש להוציאם מידיה.
לא שלום ולא רצון, לא חלום ולא הגשמתו.
פנו איש לדרכו ולא שבו להפגש עוד. הובאש ריח הקהילה ועוד אישה הובאש שמה.
ובקהילה היושבת על ימים- גבר ואשה התאהבו. הוא בעל-משפחה והיא- רווקה בוגרת ורצינית.
הרבה זמן התנהל הרומן כשאשתו צופה מן הצד ומחרישה- אינה רואה ואינה יודעת, רק שמחה לראות כי בעלה חזר להיות גבר אוהב.
ניסתה הרווקה להפרד ולא הצליחה. ניסה הגבר להפרד ולא הצליח. ראתה האשה במצוקתו ואמרה לו כי יודעת היא הכל ואם יתוודה- יסולח לו.
התוודה הגבר ותוך כדי דאג לומר כי האשה כישפה אותו והדבר לא היה בשליטתו. טהור טהור אני.
תוך זמן קצר התברר לרווקה כי היא במרכזו של ציד מכשפות והחרמה בתוך קהילתה. והגבר? איש לא אמר לו דבר , הוא בסדר, הרי הוא" התוודה".
הוא נשאר נקי וכמובן בלתי רדוף. צדיק. שמע זאת הרב מברס, פכר את ידיו, שם על ראשו ועל בגדיו שק אפר ובכה בקול גדול ימים רבים.
וכשסיים את אבלו, אמר - העולם עוד לא מוכן. האשה תמיד תהיה הזונה, המכשפה , המסכנת את סביבתה.
"אלוהים", אמר הרב, "מאז חווה, דבר לא השתנה- היא אם כל חטאת. היא נענית לנחש. והאדם- שהקשיב לאישה ועשה מה שאמרה לו?
נשאר הצדיק הנצחי .
האישה, שהיא התנועה והרצון- שתמיד תניע את השינוי, תמיד תואשם בשינוי. תהיה הנרדפת והעולה על המוקד והגבר השמרן המקובע-
שאינו מתנועע אל השינוי- ייקבל את הניקוד הגבוה על חוסר אומץ".
ובאותו הזמן נודע לו- מתרחשת מהפכה בערי הארץ- מהפכה המונהגת בידי נשים , נשים שיצאו להפגין נגד יוקר המחיה. נשים צעירות
וחזקות שרוצות לשנות. שרוצות עולם חדש והוגן.
מי יודע, אולי זה עוד יצליח? אמר ויחזור להראות כאישה.
|
