ישראל - אלבניה – מונטנגרו – ישראל. רשמי מסע
מאת דבורה בר אילן
נסיעה, חזרה, כניסה לארץ. כשאני בחו"ל אני תמיד מתאהבת בארץ מחדש, מחלקת הרצאות ציוניות מרחיקות לכת שעיקרן הבהרת מקומנו בעולם, במזרח התיכון ובקרב העמים דורשי ומביני חופש. זה עתה חזרתי ממסע רגלי- ג'יפאי משולב ברחבי אלבניה ומונטנגרו. ובעקבות המסע הזה- הרהורי ואיחולי לשנה החדשה, שנת תשע"ב.
פגשתי בטיול זוג יהודים דרום אפריקאים בירח דבש. הסברתי להם למה כדאי, ראוי ודחוף שיעלו לארץ. "תבואו לכאן, תתעסקו בבעיות שלכם במקום להתעסק בעליית הכוח הלאומני השחור בדרום- אפריקה". דני ,הנערה, סיפרה שסבא שלה, שגר בקרני שומרון, הוא לאומני קיצוני וכועס על כל החיילים שמפנים מתיישבים ועוד מיני קיצוניויות שונות אחרות. נראה היה שזה מרתיע אותה לפגוש דווקא בלאומנות הקיצונית פה.
ולמה אני אוהבת את הארץ? כי היא נכונה לי ונכונה לכל יהודי שהוא, והיא המקום שבו אני רוצה ויכולה לחולל שינוי אם יש לי מספיק סבלנות. איזה שינוי ארצה לחולל בקנדה, אוסטרליה, ארגנטינה? זה לא הבית שלי, זו לא המשפחה שלי.
אני גאה במורשת היהודית והישראלית שלי. אני גאה להיות חלק מתרבות של מודעות ארוכת טווח, וכחלק מהעץ הזה שנקרא עם יהודי ועם ישראל. ומהמקום הזה אני מכוונת את השינוי שנראה לי עכשיו נכון. נכון כהתכוונות לשנה החדשה שתהיה הפרי של מחאת הקיץ.
להרגשתי - אנחנו אוסף של המוני אנשים מוכשרים, שוחרי שלום, אהבה ואיכות חיים. מבחר משובח שיכול ליצור כאן מרחב איכות, שוחר חופש ושלום. כל זאת אם נרצה מספיק ונאמין שזה אפשרי. אשרי המחאה.
יער על שפת הים
במטוס התורכי,בדרך חזרה, קראתי מאמר על חקלאות עירונית ברת-קיימא, שהיא הולכת להיות הדבר הבא בעיר המודרנית. ולמה? היות והחקלאות המתועשת, זו שכביכול פתרה את בעיית הרעב בעולם, יצרה את הבעיה הבאה - את האוכל הכימי, האוכל ההורמונלי, האוכל המהונדס גנטית, האוכל הריק, והפכה אותנו לניזוני ריקנות. ואנו ,כתושבי הכדור שרוצים בבריאותינו,חייבים לגדל לעצמנו את האוכל הפשוט והבריא. העיר החדשה זוהי עיר ברת-קיימא, שבה גינות קהילתיות וביתיות ייספקו את מזון התושבים. נשמע פנטסטי? זה כבר קורה. קורה ביו יורק, קורה בשיקגו, קורה גם פה. במקום שבו גינות קהילתיות מתפשטות. זה קורה גם כשאנשים מגלים שרוטשילד יכול להיות מחנה אוהלים. זה יקרה עוד יותר בהרחבה אם העיר תל אביב, לדוגמה, תהפוך הרבה מרחובותיה לרחובות של הולכי רגל ותחבורה ציבורית בלבד (ואופניים ורכב דו גלגלי) ובשאר הרחובות תשתול אלפי עצים נותני צל ונותני פרי.
צל- כדי להוריד משמעותית את הטמפרטורה ברחוב, מה שייעלה את מפלס השפיות של כולנו בקיץ הלוהט.
פרי- כדי שאיש לא יהיה רעב יותר במרחב העירוני ותמיד יימצא תפוז או תמר או תאנה לקטוף מן העץ. (לעומת אינסוף חושחשים ששתלו בת"א ואין מה לעשות עם פריים)
אבל גם רון חולדאי וגם יונה יהב לא מקשיבים לקולה של המחאה. אולי ניר ברכת הירושלמי מבין יותר את המתרחש. הוא הרי זה שמשתף פעולה עם הצעירים בעירו, הוא זה שהופך היום את ירושלים לעיר שבה לצעירים יש מקום, במה ומרחב, ומבקשים לשמוע את דעתם.
קבוצת הזקנים שמנהלת את השלטון בערים המרכזיות בישראל עוד לא הבינו זאת. וראשי- ערים יכולים להיות מובילי השינוי, כמו שעשה בזמנו ראש עיריית מודיעין (לשעבר) ששיתף פעולה עם איציק גזיאל (איש נפלא) בעניין הקמת החווה האקולוגית "אדם וחווה" ברחבי מודיעין - חווה שהיום כל ילדי מודיעין לומדים בה אקולוגיה מהי - ושתל אינסוף עצי תמר שופעי פרי, פרי שהתושבים זוכים לקבל ישירות לביתם. זאת מתוך הבנה כי גם השדרות העירוניות יכולות להוות גינות קהילתיות. מזון יכול להיות בכל מקום ומקום, גם בטיילת לכל אורך הים התיכון שלנו, תאנים, זיתים, ענבים ותמרים. כל טוב הארץ.
נסעתי עכשיו לאורך חוף הים האדריאטי (חלק מהים התיכון) והוא כולו יער. ולא בגלל שהוא צפוני לנו אלא בגלל שידוע שיער גדל גם ליד הים עד שזה מגיע לארץ ישראל. בחוף ים ישראל "אין אפשרות לגדל כלום". יש אגדה כזו. היא נולדה ע"י כרישי נדל"ן ותומכיהם. כי אם אין צמחייה אפשר לגדל מלונות. ולבנות ולבנות ולבנות. ואין צורך לעשות פארקים למען הציבור. הערים היוגוסלביות מלאות בשדרות ענק ופארקים לכל דורש. והטיילת האינסופית לאורך האדריאטי מאפשרת הליכה מוצלת ונפלאה בין חורש לים.
מודעות ברת קיימא
את שנת המהפך הזו, מהפכת האוהלים, הייתי רוצה לראות מונהגת על ידי חץ של מדינה ברת-קיימא עם אנשים שמודעים לסביבתם הפנימית והחיצונית, אנשים שמבינים שדגל השינוי בידיהם. זה לא מחייב לימודי פרמה - קלצ'ר על בוריים. זה לא מחייב לסיים לימודים באוניברסיטה בנושא אקולוגיה, זה לגמרי אקולוגיה הוליסטית. אני היוצר של סביבתי שיוצרת אותי. זהו הידע שפרץ במחאה.
איני רוצה לדבר שבלונות אבל המאמר הטורקי הזה פשוט ריגש אותי בעיקר כי זה היה בירחון של המטוס, זאת אומרת - ברור וזמין לכל בר דעת שעולה על המטוס. להבין שהדבר הבא הוא עולם שדוגל בברות-קיימא (בר-קיימא = כלכלה שאין בה ניצול, כלכלה שהקבלה והנתינה בה מאוזנים. שמה שאני לוקחת מהאדמה אני גם מחזירה).
אני גאה שאת המהפך הזה מנהיגות נשים. אני שמחה ששלי יחימוביץ' זכתה, מעצם היותה אישה - ואישה נבונה, כך נראה לי. אני מאחלת לנו שנה שבה האנרגיה הנשית תתפוס יותר ויותר מקום. אנרגיית דפני (ליף) וסתיו (שפיר).
אתמול שמעתי את הדיון של אברי וג'קי על הצורך למצוא מחליף עתידי לשמעון פרס, מפאת גילו. השניים דנו בכל האפשרויות, כולל רבנים צעירים שפעם יהפכו לגמישים ושפויים, עברו על כולם מלבד? על נשים. שום אישה לא הועלתה על דל שפתי שניים ממובילי דעת הקהל בארץ.
אברי, תרשום אותי. אני מוכנה לחשוב על זה ולהתכונן ברצינות.
בילהה גבעון מהיישוב עומר הקימה לפני למעלה מעשר שנים עמותה בשם "נגב בר-קיימא". דרך עמותה זו היא מנסה לחולל שינוי בנגב, להפוך אותו לנגב בר-קיימא. הייתי חברה בעמותה הזו ופרשתי די בהתחלה כי אני מאמינה שהשינוי חייב להיות דרך מודעות האדם אל עצמו ומשם - השינוי הסביבתי. שינוי בכלים של פעם (הכלים שמוצגים לנו ע"י הכנסת) - צעקות, דיונים, מי צודק, מי מנצח, זו אינה מערכת מכבדת שיש בה הקשבה ואפשרות אמיתית לחולל התמרה.
מעגלי הקשבה כפי שהיו באהלים- הם חלק מהשינוי. לכולם יש את הזכות לדבר, להיות מוקשבים ועל כל אחד מוטלת החובה ללמוד להקשיב.
אז מה אני רוצה?
אני רוצה שנה, שנים שבהן תיווצר כאן ארץ לדוגמא, עיר לדוגמא, או מחוז לדוגמא, שכל הכלים האקולוגים-הוליסטיים יקויימו בו, כל רמות הניקיון:
נשיות וגבריות כאלמנטים שווים באמת
סביבה
רעש
אוויר
מים
חקלאות נקייה ממפגעים
חקלאות אורגנית
חינוך שפוי
תעשייה ממודרת
שימוש מבוקר ברכב
כבוד בין בני אדם
הקשבה לכל מרחב הציבור
רב שיח מתמיד בין התושבים
שלטון נקי מנהנתנים
הייתי שמחה לדעת אם יש איזשהו ראש רשות שייקח את הכפפה.
זה הזמן וזו ההזדמנות.
אשמח לעמוד לעזר לכל אחד מכם. אני וחבריי.
תהא שנה מופלאה, חדשה ומלאה בעבודה ברוכה.
דבורה ורדית בר-אילן, המרחב לאקולוגיה הוליסטית.
|
