בלוג החודש- חודש חשון תשע"ב
מאת דבורה בר אילן
חודש טוב, מתוק-חשוון כייפי ומלא בגשם.
מצורף בזה מכתב לקרן פלס בענין "השומר החדש", תגובה למאמר שלה בידיעות אחרונות לפני 3 שבועות. מצאתי לנכון לשלוח את זה כדף חשוון כי נראה לי שהשנה הזו אמורה להיות שנת האקולוגיה ההוליסטית ונראה לי שיש להבין את זה בכל תחום ותחום, איך להחזיר את החופש הנגזל מאיתנו – חופש תנועה, חופש מרעש, חופש מכל מיני הדיקטטורות שמופעלות עלינו מכל עבר.
המחאה נגעה בתחום הכלכלי בעיקר. אני רואה את המחאה הנדרשת כרחבה יותר ונוגעת לאיך ולכבוד מה אנו חיים כאן, בארץ הקדושה, המקודשת והמקדשת הזו. אני רוצה לחיות במדינה שמקדשת את חיי אזרחיה.
זהו מאמר ראשון בסדרה. אשמח שתעבירו אותו הלאה והלאה.
לקרן פלס שלום. 30/10/11 רא"ח חשוון
ברצוני להתייחס לכתבה שלך על ארגון "השומר החדש". מצאתי כי רצית לברר מה הסיפור שלהם ומבלי להרגיש, הכתבה נהפכה למפרגנת ותומכת שלהם.
יש לי הרבה השגות ומצאתי לא מעט אי-הבנות שמי שלא חי כאן את חיי הטבע והחקלאות, נופל אליהם
אציג את עצמי- אני אדריכלית ירוקה ומנהלת ויוצרת של "המרחב לאקולוגיה הוליסטית", ביה"ס למודעות שמחנך ליחסי כבוד בין אדם לאדמה, בין אדמה לאדם ורואה את האדם כבורא ואחראי על המציאות בה הוא חי.
כאדריכלית -יצרתי את הישוב הקהילתי תימרת משנת 77 כדגם לאיך ניתן לייצור התישבות יהודית בגליל. תימרת היה הישוב הקהילתי הראשון בתחומי הקו הירוק והתאפשרה הקמתו בעזרת תמיכתו של אריק שרון.. בעקבות הפרוייקט הזה קמו עשרות ישובים קהילתיים, רובם- הצלחה גדולה.
"השומר החדש", שמציג את עצמו כגוף ציוני, הנו ארגון שעומד לרשות חוואים וחקלאים שמחזיקים בקר. הרבה בקר.
רוב חוות הבקר מחזיקות שטחים בסדרי גודל לא סבירים למשפחה-השטחים נעים בין 2000 דונם עד 5000 דונם ויותר, סדרי גודל שאין בהם שום הגיון במדינה שבה שטח אדמה של חקלאי ממוצע הוא 40 דונם.
שטחים כאלה דורשים שמירה פרטית, דורשים בעצם חברת -שמירה ולאו דוקא "נוער ציוני" בעלי אקדחים שששים אלי קרב. איזה סיבה יש להקים מכינות קדם-צבאיות כדי להגן על רכוש של מיעוט עשיר ובעל זכויות יתר?
אבל הבעיה מתחילה הרבה לפני כן.
איך קרה שכל-כך הרבה קרקע עומדת לרשות של מעט מאוד משפחות בוקרים?
החטא הקדמון התחיל לפני זמן רב, עם מסירת אדמה לגיבורים כמו מאיר הר-ציון שקיבל לידיו את כאוכב-אל-הוואה, או הר הגלבוע שרובו ניתן למשפחת הגיבור קאצ'ה, וזאת לתחזוק אדמות שכאילו לא מתאימות לחקלאות. מאיר הר-ציון קיבל את השטח שלו עוד לפני 67.
רשות הגנים החליטה מתישהו שזו הדרך לשמור על יערות, על בתות שלא מתאימות לחקלאות- ע"י רעית בקר, בעיקר בקר,מעט מאוד צאן. ומה הבעיה שהתעוררה בעקבות זה? הבקר התברר כמזהם מספר אחד של כדור הארץ (גז חממה), לפי אתר הצמחונות והטבעונות- ללא הבקר בכדור היתה נפתרת בעיית החור באוזון.
ומפני מה לשמור על היערות? שריפות, תירוץ ראשון ומניעת התפשטות של התיישבות לא חוקית של המגזר, תירוץ שני.
בינתיים, בשטח עצמו היערות התמלאו בגדרות אינסופיות שלא מאפשרות לטייל בחופשיות וגם לתושבים בכל סביבה שהיא ,נחסמה הדרך לסביבת הבית שלהם. בגליל, לדוגמא, כל הדרכים הכפריות עוברות חסימה בלתי מבוקרת ע"י הבוקרים ללא אישור וללא שום הגיון סביבתי. דרכי עפר ראשיות נחסמות לרגל לרכב ולאופניים.
כולם, כל הרשויות שעוסקות באדמה ושמירתה- קקל, מנהל, רשות הגנים- מוטרדים מההתפשטות הערבית הלא-חוקית, שאכן קורית, ומצד שני, הפתרון היצירתי היחידי שהם מצאו, הוא גידול אינסופ בקר, שמזהם, מחרבן, מביא אינסופ זבובי-בקר, פרעושי-בקר, גז-חממה ו...מטנף כל מעיין שעוד יכולנו להנות ממנו.
בקיצור- הבקר הרועה חופשי הנו רעה -חולה שמאיימת,יחד עם עם רבים וטובים אחרים, על איכות וכמות השטחים הפתוחים בארץ ועל המרחב בו את ואני יכולות לטייל.
האמת שזה לא איום- זה כבר מתבצע זמן רב.
'לאחרונה הבוקרים התבקשו להפנות את הפרות לשקתות בלבד ולהפסיק את הבילוי שלהן (של הפרות) במעינות ובנחלים. זאת בעקבות עבודת מחקר שהראתה שבעצם "מקורות" עסוקה בלנקות את המים בכנרת אחרי שהם הזדהמו באופן בלתי הפיך ע"י פרות הבשן.
אכיפת ההוראה מתבצעת באיטיות רבה ,אם בכלל.
בקיצור- הבקר ובעליו הם אסון אקולוגי וגנבי חופש התנועה והשימוש האנושי במעינות, נחלים,יערות וחורש טבעי.
הפתרון שאיש לא מעיין בו- זה הצורך של הרבה צעירים וצעירים פחות, בבית, בית עם גינה. מין רצון אנטי-ציוני שכזה. למה זה אנטי –ציוני בעצם? כי ככה החליטו האחראים על ההתישבות במדינה- הם פשוט עצרו אותה. למען הגנה על השטחים הפתוחים! את מבינה את האבסורד?
יש שטחים פתוחים, יש קושי לשמור עליהם מפני התיישבות לא חוקית של המגזר הערבי. שמו שומרים בצורת בעלי מרעה שאין להם אפשרות לשמור על שטח כה גדול, ואז הם הקימו את הגוף הלאומני שנקרא "השומר החדש" ומקימים מכינות קדם-צבאיות בשם השקר הגדול הזה.
פרות במקום אנשים.
התיישבות יהודית כפרית אפשרית רק מעבר לקו הירוק. ובינתיים- לגור אי-אפשר, לטייל אי-אפשר-בגלל גדרות וזיהום, והוסיפו לנו גיבורים חדשים שבאים ללמד אותנו שציוני זה להיות גאוצ'ו.
מה אפשר לעשות במקום? המון. אפשר לעשות. עשרות מקומות-לימוד ביערות שבהן יחנכו מבוגרים וצעירים לאיך לחיות עם הטבע. אפשר ליצור שיקום יערות עם צמחיה טבעית לארץ, בכל אזורי המרעה הללו- מורדות הגולן, מורדות הארבל והגליל המזרחי.
דרך-אגב- כל זה מתקיים בהרי-ירושלים. שם אין בקר, שם אין גדרות ושם בני נוער מטיילים חופשי, משקמים מעיינות וישנים בשטח, כי זו לא שמורת-טבע. בהרי ירושלים עוד אפשר לחיות בחופש יחסי. אפשר לנשום.
זה בעצם האיזור היחידי בארץ שאינו מרעה, שאינו שמורת טבע בינתיים ואינו שטח צבאי אסור לטיול.
מה עוד אפשר לעשות- ליצור ארץ נגישה לבני-אדם, שבה לא הופכים את רשות הגנים לגוף עסקי שגובה הון על "שמורות הטבע" ובאותה חבילה מאפשר אירועי לילה שעולים הון ומשום מה אינם מהווים הפרעה לחיות הבר.(ראה פארק הכרמל, חוות קדומים , מצוקי-דרגות ועוד ועוד). אפשר למנוע מעשרות פקחים להיות שוטרי ונוגסי האדם בשם הגנה על חיות הבר.
דרך-אגב אפשר לאסור שימוש ברמקולים בטבע. פשוט.
אבל אני מכוונת לתוכנית הרבה יותר מקיפה- תוכנית שתאפשר מגורים כפריים, שתאפשר פיתוח מחודש של חקלאות–טרסות בהרים. תוכנית כמו "חוות סטף", אבל בכל רחבי הארץ. נהיה כולנו נבטים. הם ידעו לאהב את האדמה. ובמקום להיות מורחקי – טבע לנצח,נוכל ליצור מצב חדש של יחסי אדם-אדמה, יחסי אהבה.
נמאס לי להיות קורבן של הגנה ושמירה אינסופית סביבי, שמירה חונקת.. רוצה אני לחיות בארץ יצירתית ביחסי אדם-אדמה.
כמה דוגמאות נפלאות שיש לי- פארק ספיר בערבה- מקום פתוח לכל דיכפין, ללא תשלום, אגם שפתוח לרחצה, חופשי! ואיש לא מלכלך, ואיש לא חוטף, הכל מכבדים את הכל כולל את התמרים שנופלים מהעצים אל הידים, חופשי.
דוגמא נוספת- "עין שוירח," בשיפולי הגולן, מקום ששופץ, טופח ומתוחזק ע"י ירח פארן מקיבוץ האון.איש נפלא ששיפץ בריכה ישנה של הבהאיים ,פתוח לכל דיכפין- לשהייה, רחצה, אכילה- הכל מותר ! והפלא ופלא- המקום שמור- בדל סיגריה לא תמצאי שם. בלי רשות ובלי פקח. למה?
כי מישהו אוהב וסומך יושב שם. לא פקח שכל כוונתו זה לקנוס אותי בשם אמא-אדמה או "שומר חדש" שיש לו זכות לכוון אלי רובה וגם לירות בשעת הצורך.
מעינות בהרי ירושלים שאיש לא ידע על קיומם ,שופצו בידים אוהבות. מה שמאפשר את אי-הריסתם- שלט שבו נכתב כי המקום הוא לזכר זה וזה.
מתים מכבדים פה. מתי יכבדו את החיים?
באותם הרי ירושלים היה בחור חרוץ ששיפץ להפליא 3 בריכות עתיקות מתחת למושב מבוא-ביתר. באיזשהו שלב הוא קרא להן- "בריכות עמית". ביליתי שם לא מעט. היה נפלא. עשיתי שם סדנאות ופגשתי הרבה ישראלים יפים שחיפשו טבע חופשי ומבורך. יום בהיר אחד למישהו נמאס מהאוטופיה- בא טרקטור- שופל ובשם איזשהו צדק לא ברור- הרס אותן.
אני רוצה לציין שמצאנו שם מפלט במלחמת לבנון השנייה וכמונו- קבוצות רבות "של חיילים שנשלחו הביתה להשתקם ממות חבריהם. זה היה זלזול במעשה -טיפוח שנעשה לשם הדבר עצמו, באהבה רבה.
יש כאן המוני אדם שישמחו למעשים דומים אם המרדף אחרי אוהבי הטבע ייפסק ומתן החוק והכח ליחידים, ייפסק.
"השומר החדש" הוא עוד גוף שיציק לנו וייקבל עבור זה כסף ממשלתי וכמוהו- עוד גופים שעוסקים בהתיישבות ,כולם מקבלים אינסוף מזומנים ותמיכה עבור התחפושת הזו של- "אני ציוני".
הציונות של היום אינה הציונות של 1900. העולם התפתח, יש לנו מדינה, וכל ההתייחסות לשטחים הפתוחים חייבת לעבור שינוי יסודי. דורשת היבטים אקולוגיים והתייחסות מכבדת לאנוש הישראלי כמישהו שזכאי למנת המרחב שלו כדי לחיות כאן .
אני מצרפת כאן כמה מאמרים שאני ושותפי לעבודה הזו- יצירת אקולוגיה הוליסטית בארץ- כתבו.
מודה לך על הקשבתך ואשמח להפגש איתך ולהרחיב את ההתבוננות בבעיה. נראה לי שאת נמצאת במקום טוב למנף דעת קהל בנושא. אנשים מקשיבים לך בענין.
באהבה, דבורה-ורדית בר-אילן,
מנכ"ל המדרשיה לאקולוגיה הוליסטית, אדריכלית ירוקה.
|
