דף חודש חשוון

 

חשוון - השער הקדמי לחורף, השער האחורי של הקיץ. קצת גשם, הרבה שמש, ובשבילי- הרבה אופטימיות באוויר. היום יותר קצר, הלילה קר, חלמוניות בתבור ובטח בעוד כמה מקומות ופרויקט "מסלול הברכות" מתקדם יפה. ולחודשיים הקרובים המון תכניות:

 

1. קורס לגברים- לנגוע ברכות.

2. קורס טנטרה לזוגות- 26-28/12

3. קורס "לעבור את הגבול"- בחופשת חנוכה- 1-6/12

4. והאירוע לתחילת החורף- נר שני של חנוכה- 28/11 –"במה במרחב" היכונו, היכונו.

 

ומה אני רוצה לספר לכם, מהר לפני שחשוון יעבור לו מבלי שנתנו עליו את הדעת? היום הייתי בגן בוטני בכפר יהושע, באתי לאיש בשם אילן טל שיש לו אוסף מדהים של צמחי ארץ-ישראל. היו שם כל הסתווניות שיש בארץ , בפריחה מלאה, והוא הראה לי את כל שעתיד לפרוח. השיחה איתו, הביקור אצלו, היו מאוד מרשימים. ממליצה לכם להגיע- כפר יהושע ,מרכז. ממש זיכרון למעשה בראשית. איש אמיתי שעושה עבודת קודש. ולכבוד חשוון ,תחילת השנה שאחרי החגים, קורין גוני- ענבר שאלה אותי כמה שאלות וביקשה שאענה עליהן, כאן בדפים אלו. נעניתי לה ברצון. ולהלן הראיון:

 

- מה ההבדל בין קסם לעבודת מודעות?

- עבודת מודעות היא באחריותי המלאה. אני הנהג והנווט, עם בקשת עזרה תמידית, הקשבה והתבוננות בסביבה, במרחב בו אני מתנועע, ורואה את השפעתי על הסביבה וההיפך ומכך מסיק את המסקנות להמשך הדרך. בעבודת קסם אנחנו לא רוצים את התהליך, אנחנו רוצים את קפיצת הדרך. לגיטימי, אלא שהדרך היא התהליך. דומה הדבר ללידה ללא הריון. מה שאני מקווה מאוד שלא יקרה.

 

ללא ההיריון לא היינו מסוגלים לקבל את הילד שלנו, היינו בשוק. ההיריון מכין אותנו לטרנספורמציה. זוהי עבודת מודעות- להרות וללדת וכך לאורך כל החיים- לבשל משהו, ליילד אותו, לגדל אותו. פעם קראתי מישהו (אברי גלעד?) שהציע, שאחרי הלידה נשים את הילד במכשיר קסם ונקבל אותו מוכן בן 18. זה קסם. התהליך קורה בלעדנו ולכן, בעצם לא עברנו אותו מבפנים. לא התפתחנו ולא נפתחנו. הפכנו למיותרים. איני יודעת אפשרות אחרת חוץ מחווית - בטן ו...הידיעה שאולי אני טועה. אין אפשרות להתקדם ללא טעויות בתהליך ההתפתחות האישי. איני חושבת שיש דרך ללא מאמץ, אתגר, הר שצריך לעקוף או ביצה שיש ללכת דרכה. "הסיפור שאינו נגמר" מתאר נפלא תהליך של התפתחות המודעות. שער ועוד שער ועוד הפתעה ועוד מאבק. וכל הזמן הדריכות הזו- נכון או לא נכון? הלימודים האלו- נכון או לא נכון? בן-הזוג הזה - נכון או לא נכון? הבית הזה - נכון או לא נכון? היישוב הזה, המדינה הזו, הכדור הזה, הגוף שלי, נכון או לא נכון?

 

- איך אני מבחין בין עבודת אור לעבודת חושך?

- ההבדל העיקרי בין עבודת חושך לעבודת אור הוא ההבדל בין חיזור לפיתוי, בין אהבה לגחמה, בין אמת לשקר. בחיי שלי חוויתי לא מעט פרטנרים שקריים- שותף לעסק, בן-זוג זמני, מורה רוחני ועוד. גם מהם למדתי. למדתי לדייק בהבחנות שלי, להקשיב לתחושת הבטן ביתר זריזות. לקצר את תהליך הבדיקה. וטעיתי. כל- כך הרבה טעויות! ואני מברכת על כל טעות שלי, כי איך הייתי לומדת?

 

אפשר גם לא לזוז. ללכת על בטוח. לא להתנסות, לא לשנות. ואז? ואז בדרך כלל אנו לא מתקדמים הרבה. נשארים במקום ולא גדלים. ההתפרקות של הקיבוצים, שכל-כך פחדו ממנה - הביאה המון רעננות למרחב הקיבוצי. בעיקר- פירוק השמרנות והרבה ידע חדש, יוזמה חדשה, רעננות. ו..גם טיפשות.

 

סיפור טרי- זוג חברים שלי הגיע לועדת קבלה להרחבה בקיבוץ מאוד וותיק. האשה- עירונית מלידה. הגבר- כפרי, מושבניק. אחד מחברי הוועדה, הבוטה מביניהם, אמר לה- "אה, את משם, איתך אין לי מה לדבר בעצם" והפנה את כל השיחה לגבר, שהיה מצומק כולו מהקטנת חברתו. כאן עכשיו, בארץ-ישראל. זאת השמרנות. זאת שמובילה בעצם לגזענות, לחוסר ראיית האחר. לאפליה מכוערת ול"אתה בחרתנו". ושמרנות היא אם כל חטאת בתהליך של התפתחות המודעות בכדור הארץ.

 

- למה אני חוזר על אותו שיעור כל-כך הרבה פעמים?

- כי לפעמים אני סגור להתבוננות או מפחד מהמסקנות. מפחד להיפרד מהרגלים, מדפוסים. בעצם מפחד מהשינוי. בדרך כלל אנחנו נסוגים אחרי ש"נכשלנו" בשיעור. אנחנו מסיקים את המסקנה ההפוכה. לדוגמא- היה לי גבר, בן זוג שהקטין אותי והשפיל אותי. יש סיכוי שאו שאעזוב אותו ואמצא את המשפיל הבא, או שאחליט שכל הגברים הם אותו דבר ואפסיק את יחסי עם גברים. מה היה השיעור שפיספסתי? לא שאלתי את עצמי מה בי משך את הגבר המשפיל , מה בי מסרב להשתנות. וכך אני משנה את התפאורה אך לא משתנה בעצמי. כל זמן שלא אעשה את השינוי, אני מחמיר את תנאי השיעור.

 

- למה אי-אפשר לעשות קסם ושכל בעיותינו ייפתרו?

- חזור לתשובות שלעיל, התשובה כבר שם.

 

אז זהו הראיון שערכה איתי קורין.

 

הרפתקאות אחרונות, טריות מהשטח - שנה ג' בילתה 3 ימים ברחבי מדבר יהודה - בקעת הורקניה, נאות הככר. היה נפלא, מתוק ומאתגר. כל בוקר התחיל בפעילות אישית- ריצה , טיפוס הרים, יוגה והשאר- כשתגיעו לשנה ג'...

 

קורס "חיבור נכון לרצון" היה בים המלח. היה נפלא, היה שמח. העצוב הוא הלכלוך הסביבתי שרק גדל והולך. מזמינה כל מי שנוסע למעיינות - לבוא עם הרבה שקיות זבל ופשוט לאסוף, כמה שאפשר.

 

בחוה"מ סוכות צעדתי עם רבקה אפלמן ובחלקו- עם בן רונן, את המסלול "מים לים". היה נהדר לגלות שאפשר ללכת כאן בארץ במסלול המשכי, בלי לסחוב מזרון על הגב. הרבה הולכים צעדו איתנו.

 

הדרך היתה רווית פרי, בעיקר עוזררים ענקיים, טעימים מכל תפוח. נחל כזיב נפלא, נחל עמוד יפהפה ובעיקר נזכרתי בחלק התחתון, בואכה חוקוק, מרהיב ואינדיאני לגמרי. במירון היו סתווניות וכנראה שעכשיו כבר יש חלמוניות. שווה לצאת מהמטריקס, משאון הכבישים ולגלות ארץ. ארץ יפה שתושביה עדיין לא שומרים עליה מספיק.

 

מזמינה חורף אמיתי, המון גשם, פריחה נהדרת, ויציאה של כולנו לשבילים, לגאיות ולהרים, לפגוש את אמא אדמה, לפרגן לה ולהיטיב עימה.

 

באהבה, דבורה ורדית.