דף חודש אייר תשע"ו

 

נראה בלתי יאומן שעבר רק חודש מהדף האחרון. כל כך הרבה אירועים על פיסת ארץ כל כך

קטנה! היה פסח והיה יום העצמאות ול"ג בעומר ותיכף נקבל את התורה ובשבועות נהיה מוארים. -

השלום מה איתו? קרוב? רחוק?

המתקשרת שמדי פעם אני מאזינה לה, קיבתה התמלאה בטפילים. היא ביקשה ממני פירוש

לאירוע, הדבר היחידי שעלה לי הוא שאנחנו, כגוף של מדינת ישראל, מלאים בטפילים שגם

נקראים ראש הממשלה, היועץ המשפטי, מנכ"ל המשטרה, שר הביטחון, מנכ"ל המנהל, מי לא? -

הרי לא אמנה עכשיו את כולם... מה שמדאיג אותי, שאם נוצרה כאן נורמה, מה ייתן לנו נפילת

ראש הממשלה? נוצרה נורמה שהגניבה והגזל הם הכיוון הימני שלה, ונורמה יותר קשה לשנות

מלשנות מנהיג.

 

 

מישהו שדיבר ברדיו, איני זוכרת את שמו , אמר שזה הזמן שכל המטפלים, המרפאים המורים

המדריכים שמחנכים אנשים, זה הזמן לצאת לרחובות. שהפצצה כאן ונגמר זמן ההשהיה.

האוליגרכיה השתלטה עלינו. )אוליגרכיה שלטון מעטים על הרוב, ראה ויקיפדיה(

היחידים שיכולים לנער את האוליגרכיה הם עשרה חברי ליכוד שייצאו מהקואליציה ויקימו מפלגה

חדשה, זה הכל. אומץ שהיה קצת לכחלון ונגמר. דרוש הרבה מעבר לזה כרגע. נמכרנו לעבדות

לקיסר. כבר איננו צריכים לצאת לגלות. הגלו אותנו כאן, בארצנו, בארץ הזו.

 

 

אני מחויבת שלא לכתוב פוליטיקה, אבל כרגע זוהי עבירה לדבר על משהו אחר. האוליגרכיה לא

מאפשרת לעסוק במה שבאמת קורה כאן כיבוש של - 50 שנה, גטו בעזה, ואנחנו סגורים ומסוגרים

כי איננו מסוגלים באמת להיות בשלום עם המדינות שיש לנו הסכם שלום איתם, עם ירדן ומצרים.

הטיולים לשם מלווים בריח של סכנה וכל המדינה הנפלאה הזו שקמה כדי ליצור ארץ חופשית לעם

הנודד והרדוף, נהפכה למלכודת. מלכודת לנו. היצירה הזו שהייתה אמורה להיות חברת מופת,

לפחות זה היה חזון הראשונים, נהפכה למלכודת של אלימות ואי שפיות. כי אם אנו יוצרים סביבנו

גטאות, הרי ברור שזה יחזור אלינו, שאנחנו נהיה הגטו. ואם טרחו לתת לנו תחושת דמוקרטיה,

עכשיו התברר שאין לנו מערכת חוקים שאמידה בפני השתלטות יחיד. זו לא דיקטטורה, זוהי

אוליגרכיה. שלטון היחידים על הרוב. ממלכה מושחתת. כי גם מלוכה יכולה להיות טובה לאזרחים.

אבל כאן אנחנו נהפכנו לשבויים של האוליגרך. כולנו.

 

 

מה הדברים המעשיים שזה דורש מאתנו?

1. מדיטציה יומיומית עם התכוונות לשינוי עכשיו, לשפיות עכשיו, לשלום עכשיו.

2. הצטרפות אישית לכל פעילות שיכולה לקעקע את האבסורד שנקלענו אליו (נשים

    עושות שלום, למשל).

3. לדבר עם כל אחד , לצאת מהשלווה, מהאפאטיות ומה"יהיה בסדר". לדבר עם אדם

    אחד לפחות כל יום ולהעיר אותו למתרחש.

4. לדבר על האפשרויות האחרות ארץ של שלום, מרחב של שלום, מזרח תיכון של -

    שלום.

5. ללמוד ערבית.

6. לחתום על עיתון הארץ. בינתיים זהו השופר האחרון לאומץ שנשאר. אפשרות

    נוספת היא למצוא משקיע לחינמון ישראלי, לא יהודי.(ישראל לעומת יהודה, זה

    המאבק, לא ימין לעומת שמאל).

7. להישאר אופטימיים אם עברנו את פרעה נעבור גם את ביבי.

8. לחיות יומיום איכותי עד כמה שאפשר.

9. להרחיב את קרינת האהבה שלנו. איך ראה סעיף א'.

10. להרחיב את השלום בבית, בשותפויות, בשכונה, בכפר, בכל קבוצה בה אנחנו

נמצאים.

אם יש לכם עוד, תמליצו, נפרסם.

 

 

אז מה עבר עלי, אישית וציבורית?

ביום העצמאות החלטתי ללכת לאירוע הישראלי פלשתינאי שמתקיים מזה - 11 שנה בת"א. היו שם

מעט פלשתינאים יחסית, כי לא נתנו להם לעבור לארץ. האחראים לאירוע הם "פורום הורים

שכולים", "שוברים שתיקה", "לוחמים לשלום" ועוד.

היה מאד חזק, קצר ומרגש. בעיקר היה מרגש כי המסר של כולם היה שלום. היו שם נציגים של -

משפחות שכול ישראליות ופלשתינאיות שיצרו יחסים ארוכי טווח.

היה יפה, כואב ומלא באופטימיות.

 

 

אם כל טקסי הזיכרון היו עוסקים מלבד בשכול גם ב"מה הלאה", מה אנחנו רוצים שיהיה פה, היינו

היום ברמת מודעות אחרת לגמרי. אבל אנחנו חובטים בשכול מכל צדדיו מבלי לעשות עימו

איזשהו תיקון. "למה", "לכבוד מה", "איך זה ייגמר", ובעצם כך אנו מנציחים את נרדפותנו,

צדקתנו וחוסר הפתרון הנצחי שמתחזק את האוליגרכיה. מתחזק את התעתוע של מאמיני המשיח .

מתחזק את העיוות בו אנחנו חיים.

הנצחת השכול מבלי לתת את הדעת על הלמה, מתחזקת את הצורך בביטחון, מתחזקת את הפחד

מהמלחמה הבאה. מתחזקת את ההתכוננות לעוד שכול.

וכל זאת במקום שנעסוק בלחיות נפלא, בחינוך, בצדק סוציאלי, בשפע לכל ובטח בהפסקת

הכיבוש והגזל היומיומי בשטחים.

 

 

אמי ז"ל הייתה מחכה לשמוע חדשות כל שעה כדי לדעת על מי היא מתאבלת היום. שנים על גבי

שנים. כל יום והסיבה שלו למה להיות באבל. כנראה שאני פשוט פיתחתי את האנטי תזה לגישה -

הזו, מבחינתי כל יום ראוי לזכור כי החיים הם מתנה לא מובנת מאליה. כל יום הוא יום ראוי

לתודה.

 

 

כדי לשמור על אופטימיות אספר שביליתי את יום החג בשירה עם הרבה תימרתיים מקומיים, היה

שמח, היה טוב. למחרת הלכתי גלילה, לטיול רגלי מבית ג'ן עד מתת, משם באוטו לבירעם וחירבת בדיד. היה

מעולה. )כמה "מדהים" כבר אפשר להגיד?(. הצטרפו אלי עמרי, רבקה ומירב. כל אחד לקטע

אחר, ולביא הצעיר, כמובן. המעיין שחיכה לנו בקצה הטיול היה דובדבן רציני.

נראה לי שאמשיך לתור את הארץ רגלית, באופניים ובטנדר. מזמינה אתכם להצטרף. כשמטיילים

רואים עולם ממבט אחר, מלא באנשים טובים, עצים טובים, מים טובים אדמה ושמיים. וכמובן -

פירות, פריחה וכלטובים נוספים.

 

 

אני קוראת עכשיו את עזריה אלון, את מירון בנבנישתי, שספריהם מלאים בסיפורים על טיולים

בתקופת המנדט, כשלא היו פה גבולות. זה חלומי. לטייל בחופשיות לדמשק, לאיסטנבול, לקהיר

ולסיווה. לשוט חופשי במרחב המזרח תיכוני. אני רוצה את זה עוד בגלגול הזה. כמו שאמר נח

הררי האימפריות היו לא כל כך גרועות יש סיכוי שהסידור הזה של מדינה זוהי התארגנות לאו -

דווקא מוצלחת.

 

 

ובל"ג בעומר עשינו מדורה בתחתית הגלבוע המדהים בגינתם של עומרי ורבקה. היה נעים, נעים

לדעת שאין לנו מושג מה זה החג הזה, אבל לשיר סביב המדורה כשהגלבוע מלחש מעל קסם -

אמתי.

 

 

ולסיום, אני לומדת לימודי אישה במכון שכטר ליהדות. חלק נכבד מהלימודים הוא לימודי

פמיניזם. ומה גיליתי? שהפמיניזם אולי שחרר את האישה מעבדותה, אבל בתמורה הפך אותה

לגבר. המהות הנשית כמהות שונה לא מקובלת על ידי הרוב הפמיניסטי. כשיש זרם שכבר מכבד

את השונות, הוא תולה זאת ביכולת ההולדה והאימהות.

בשבילי זהו חילול קודש להפוך אישה לגבר, לא להכיר במהות העגולה, המהות החופשית של -

האישה לעומת המהות החדה, הפירמידלית, של הגבר. הרי 1 ו 0 שונים לגמרי, הגבר הוא 1

והאישה - 0 , משהו שונה לחלוטין. מה הקושי להבין זאת? למה להפוך את כולם לאותו דבר? יש

המרחיקות לכת וטוענות לעולם אנדרוגני. לצערי חלק גדול מהבלגן שקורה עכשיו אישה הופכת -

לגבר, גבר לאשה, תעשיית תינוקות מטורפת ומלאכותית, הפרייה בגיל 50 , תקציבים הזויים של

משרד הבריאות להפריות מלאכותיות שמזינות את הרפואה הפרטית והציבורית חלק גדול מזה -

נשען על תיאוריות שפיתחו הפמיניסטיות שרובן ככולן לסביות ואטלנטיות.

אותי זה מעציב. במקום שנשים תתרומנה לעיגולו של המין הנשי, הם הופכים את הכל ל 1, לקו.

לעוד יותר גברי.

 

 

מאחלת לעולם לחזור להיות עגול, מלא חיים ותשוקה אינסופית לשמוח ולרקוד.

חג שבועות שמח,

 

מירב ונדב מזמינים לתיקון בביתם מחופה הפרגולות תקשורת בעניין איתם. מירב - 0523770565.

 

 

באהבה,

דבורה ורדית בר אילן

מייסדת "שלום אימא אדמה"

שלום אמא אדמה  המדרשיה ללימודי חופש  |  תמרת    ת.ד. 142 | מיקוד 36576  |  טלפון 054-6969756, 04-6547086 | פקס  04-6545327  

© 2023 by PURE. Proudly created with Wix.com