דף כסלב, תשע"ה / דבורה ורדית בר- אילן

 

החודש שאני הכי קשורה אליו, חודש הלידה שלי, חודש לידת החורף, החודש של היום הכי קצר, של

הלילה הכי ארוך, חודש בו אני מחכה לשמוע את הגשם כל רגע, לפעמים, כמו עכשיו, הוא נעלם. מחר

הוא יחזור. בשבילי זהו חודש פלאי. סוף שנה, תחילת שנה, אולי שלג. בכלל, מזג אוויר הוא דבר נהדר

שבתנאי החיים האורבניים מעלימים אותו מאחורי אינסוף מזגנים, שחלילה לא נרגיש מאויימי מזג אוויר.

"יום אפור, מדכא" מדווח הקריין ברדיו. מעונן, בן אדם, הגשם בדרך, אפשר לחייך.

אז מה קרה, קורה, יקרה, ועל מה נדבר היום?

 

קרו כמה דברים משמעותיים לאחרונה. הייתי ברכבת של "נשים עושות שלום", הרכבת לשדרות.

כשהגענו למקום, התארגנה צעדה שהתעכבה מקושי נשי של קבלת החלטות מהירה. היות ושגיא

הייתה שם וידעה את הדרך, התחלנו לצעוד והעברנו הודעה שזהו, צועדים. הלכנו בראש הצועדות,

מנפנפות לשלום למכוניות העוברות )כמו שנאמר: "נשים עושות שלום"(, מהרכבת לעבר מכללת ספיר.

אח"כ היה מפגש ענק על הדשא, הכרזה על הקמת התנועה, מעגל גדול של נשים, שהסתיים במעגל

שר ורוקד. היה יפה, היה מרגש, בעיקר - טוב שזה קורה. שנשים התארגנו לצעוק - רוצות שלום.

בהמשך התכנס פורום סביב פנל של נשים, בעיקר דרומיות. יהודיות, ערביות, חילוניות, דתיות. היה

מרגש ובעיקר חוויתי הרבה יושרה ופשטות. "היתה מלחמה, התעוררתי בבוקר ולא רציתי את זה יותר"

- דברי אחת הנשים - "לא רוצה, לא מוכנה לחיות ככה יותר".

דיברה סורייה, ערביה מבאר שבע "הבן שלי לומד בגן יהודי- ערבי, חזר הביתה ואמר, בשמחה- אימא

את יודעת, אני ערבי יהודי. ואני לא רוצה" היא הוסיפה "שהוא ישנא את החברים היהודים שלו". אשה

יפה וכל כך מרגשת. רעדה בדברה. חיבקתי אותה, נישקתי אותה. היא היתה מופלאה, נגעה בכולם.

ישבנו ובכינו. והיו עוד ועוד. נשים פשוטות, אמיצות, מעיזות. ברור לי שזה יעבוד. פשוט אין אופציה

אחרת. נשים עושות שלום. אני בעד "נשים יוצרות שלום".

 

אירוע אחר, חשוב לא פחות, פיצוץ צינור הנפט בערבה. חשבתי, למה? מה קרה? מה זה אומר לנו?

והרי זה אסונות ממש לא חד פעמיים. באר הנפט במפרץ מקסיקו, אירועים שמופיעים כל הזמן.

והרי הפרשנות האישית שלי - נפט שזורם בתוך האדמה מהווה זרימה של הרצון, של אנרגית האדמה.

שם הוא צריך להשאר. איננו אמורים לחלוב את הרצון של אמא אדמה כמו שהאטלנטים לא היו אמורים

לחלוב את הרצון מהלמורים. לכל אנרגיה יש את המקום המתאים לה. המקום הנכון. המקום שמאפשר

את האיזון של הכדור. סביב כדור הארץ יש שמש, חמה טובה ומיטיבה. מספקת לכאן כמויות חום

מספיקות לכל צרכינו. למרות זאת אנחנו עוסקים בחליבה אינסופית של אוצרות האדמה שלא אמורים

לצאת ממנה. ומשתמשים די מעט באנרגית השמש. ההתפרצויות האלו של הנפט מספרות את זה, אך

לצורך זה ועדות חקירה לא יעזרו. לצורך זה יש להתבונן בראיה הוליסטית על הנעשה ולהשתמש

בתרגום מסוג אחר. בתרגום שמתבונן לא בחיפוש האשמים אלא בהבנת הנקרא היותר רחבה - לכבוד

מה מתקיימים הפיצוצים האלו? מה המסר?

מה אתם הבנתם?

 

אז האדמה מדברת, הנשים מדברות, הרצון מדברת. הרצון קמה וצועקת. לי זה נשמע טוב. נשמע

טרנספורמציה. קול באישה ערווה- ובקולה חושפת היא את ערוות הבערות, את ההחמצה של החיים למען המוות, את "אין עם מי לדבר", משפט שכבר כנוער ידענו להגיד על כל מי שהסתכסכנו איתו כי לא

באמת רצינו להשלים איתו. כמה פשוט.

 

ובסוף שבוע יצאתי עם שנה ג' החדשה לערבה. היה נפלא שיש קבוצת ג' חדשה. והיה נפלא לעבור

איתם את המפגש הזה. והערבה - אחרי לילה של גשם, צחה, רטובה, יפהפייה. עצי שיטה מלאי מיניות.

ומעיינות. ושלוליות וכנראה גם גבים, אבל לא טיילנו מספיק כדי לצפות בם. אבי זכה לראות שטפון

בנחל צין.

 

והנושא שעלה וראוי לעלות אותו כאן - למה נכון וכדאי להיות אאוטסיידר, או יוצא דופן כאשר כולנו

משתדלים להיות מקובלים ואהובים, מילדות.

מהו מחיר ה"מקובלות" ומה הרווח מלהיות "האחר".

מחיר "המקובל" וההולך בתלם הוא מחיר הניתוק מהרצון שלי והליכה לפי ציפיית הזולת או מחיאות

הכפיים הסביבתיות. או בעיקר- איש לא יצביע עלי. נמנעתי מעימות. כאילו שלום. למה כאילו- כי בתוכי

אין שלום, אין קשב לעצמי. לרגשותיי שלי.

ולהיות "האחר" מקנה לי את חופש הבחירה, להיות אני, ללכת עם מה שנראה לי, לומר את שנראה לי

גם במחיר העימות. יש סיכוי שאם רוב האנשים יהיו "אחרים", קשובים לעצמם ושלמים עם מי שהם,

השלום הזוגי, הקהילתי, הארצי, העולמי, יהיה הרבה יותר ברור. ובעיקר, בינתיים, אני דוגלת בדרכו של

"האחר", הערוך לשינויים, לראיה מתחדשת של המציאות , לאהבת דרכו שלו ופחות עסוק ב"מה יגידו".

למרות שזהו הבסיס של "חיבור נכון לרצון" מצאתי לנכון להביא את התזכורת הזאת.

וההקשר לחנוכה - אולי האומץ להיות נר אחד דולק בחושך, חנוכייה אחת שדולקת 8 ימים. האומץ

להאיר גם אם החושך, חוסר המודעות, הוא )היא( המקובל.

חודש טוב שעומד על סופו, ואיחולי לשנת 2015 מלאה בהפתעות נפלאות, ואמונה , אמונה בשלום

ובתפקיד שיש לכל אחד מאתנו ביצירתו. אמן.

 

באהבה,

מזמינה לפגוש את כולכם ב"במה במרחב",

דבורה ורדית בר- אילן

שלום אמא אדמה  המדרשיה ללימודי חופש  |  תמרת    ת.ד. 142 | מיקוד 36576  |  טלפון 054-6969756, 04-6547086 | פקס  04-6545327  

© 2023 by PURE. Proudly created with Wix.com