שיתוף של אבנר

אבנר

 

"הכל התחיל כששירה המליצה לי על קורס חיבור נכון לרצון במדרשיה לחופש של שלום אמא אדמה. לא הבנתי על מה היא בדיוק מדברת אבל אמרתי שאני מוכן לשמוע, אז היא נתנה את הטלפון שלי לפנינה וככה התחילה מערכת יחסים טלפונית של כמעט שנה ביני ובין פנינה... כל חודש לפני הקורס היא הייתה מתקשרת ואני מתחמק. אחלה זוג היינו.

השנה הזו הייתה אחת הגרועות בחיי. יצאתי מקשר של כמעט שנתיים עם בחורה שאהבתי אבל לא הייתי מסוגל להיות איתה. עזבתי אותה וחזרתי אליה כמה פעמים תוך שאני פוגע בה ובעצמי. עזבתי עבודה אחרי עבודה החלפתי תחומים ולא מצאתי סיפוק.

 

בינתיים לא הצלחתי לשחרר את עצמי מעיסוק אובססיבי בקשר שהכשלתי, וביליתי את זמני בעיקר בשתייה, בילויים סתמיים וציד נשים, כשזה לא באמת עשה לי טוב אלא בעיקר נתן מענה לריקנות. אני זוכר בבהירות שלא לגמרי הבנתי מה ה"ביג-דיל" בכל הסיפור הזה שנקרא חיים, מבחינתי חוץ מהפגיעה שייפגעו הקרובים לי לא ממש היה אכפת לי אם אחיה או אמות. לא הייתי בדיכאון קליני חס וחלילה: ביליתי, צחקתי, אכלתי, שתיתי, עשיתי הרבה סקס (לא אהבה), אבל הכול גם היה די סתמי בגדול, ולווה בהרבה הרגשה של ריקנות.

 

טוב, אז חודש אחד כשפנינה התקשרה, אמרתי לעצמי "טוב נו, אני אצא לסופשבוע בים המלח, מה כבר יכול להיות, הכי גרוע אני ארוויח קצת אוורור מהעיר וטיול במדבר...". אז יצאתי לקורס.

 

אל הקורס הגעתי כמו שאני תמיד מגיע למקומות חדשים – בתחפושת כמובן. שיחקתי אותה את הגבר, מתקתק עניינים ליד המדורה, מחייך ונחמד לכולם, ושומר על איזה קיר או חומה ביני לבין העולם. בחודש-חודשיים הראשונים של הקורס (בזמן-קורס: חודש = יום), לא ממש התחברתי להכול, חלק מהתרגילים היו נעימים לי יותר, חלק פחות, אבל היה לי טוב לדבר עם האנשים ולאט לאט הרגשתי קרבה וחום אליהם אם כי לא ממש עברתי עדיין חוויה משמעותית.

 

כמובן, המטרה שלי הייתה כמו כל בנאדם נורמלי, לברוח אל הבטוח, להתחמק מהבלתי ידוע. ובאמת חצי קורס הצלחתי להתחמק מלהיכנס עמוק. אך למרבה מזלי ומזלם של רבים לכל קורס יש גם את החודש השלישי הידוע בכינויו יום השבת, ובאמת אחרי יומיים של היכרות ושיתוף הואלתי לי בטובי להוריד קצת מחסומים ולהיפתח, ובאמת לקראת סוף הקורס עברתי חוויות משמעותיות שפקחו את עיניי.

 

כשחזרתי לארץ מהעולם הקסום של ים המלח כולי מלא באהבה ובכוחות מחודשים, כבר היה ברור לי שאמשיך בפעילות במדרשיה לחופש, ובאמת נרשמתי מיד לשנה א'. היום אני ממש בקרוב מסיים את השנה הזו (שכמובן כמו כל דבר במדרשיה נמשכת קצת זמן יותר ממה שכתוב...). זו הייתה שנה לא קלה, היו לי הרבה קשיים בלימודים, מול עצמי, מול חברים, מול הקבוצה. לא כל התרגילים מצאו חן בעיניי, ולפעמים הייתי עייף ועצבני לבוא לשיעור ארוך אחרי יום עבודה. אבל משום מה לא הפסדתי אף שיעור ותמיד הגעתי בזמן ...

 

בכמה מילים אני יכול להגיד שבשנה הזו עברתי אינספור חוויות, למדתי על עצמי יותר מכפי שלמדתי בכל תקופה אחרת בחיי, למדתי לאהוב את עצמי, למדתי לפתוח את הלב.

 

תמיד הייתי בנאדם סקרן אבל היום אני ממש רעב לחוויות, אני לא חושש לעשות כל מה שעולה בדעתי, עם הרבה פחות מחשבה על איך זה יראה והרבה יותר כוונון למה אני רוצה בעצם. אני מרגיש הרבה יותר פתוח, עמוק, וכנה בקשרים מול משפחה וחברים. ובעצם הכי חשוב מהכול אני מרגיש הרבה יותר חי והרבה יותר שמח על זה שאני חי.

 

בקיצור, אני אישית ממשיך בלימודים במדרשיה (המדרשיה ללימודי חופש של שלום אמא אדמה), ובאמת מזמין כל מי שאני מכיר להתחיל הרפתקה ולהגיע למקום של זוגיות טובה יותר עם עצמו והעולם.

 

באהבה, אבנר.